הומאז' לפתיתים של השף אהרוני

כל שף, מביא עולם שלם לכל מנה שלו. זה לא מתחיל ונגמר בטעם. זה הרבה מעבר לזה. פאזל המורכב מהמון חלקים: בית, עדה, כלים, טיולים בעולם, חוויות, זכרונות, התפתחות קולינרית, לימודים, התנסויות ועוד...

בימי קורונה, עלתה תוכנית נפלאה בערוץ 12. "ישראל מבשלת יחד".התכנית צולמה במטבח הפרטי של כל שף. מה שהוסיף, לטעמי, עוד חלק לפאזל המרתק הזה.

אני מודה. אני לא מאלו שבישלו בזמן אמת, אבל לא פספסתי אף פרק ובהחלט היו שם לא מעט מנות, שהייתי חייבת להכין וחלקן כבר הכנתי.

כתבתי לא פעם. לטעמי שף הוא אמן לכל דבר וכל מנה היא יצירה בפני עצמה.

אם להיות כנים עד הסוף, כתבתי את זה בפוסט כתגובה לשאלות חוזרות כמו: "במה אפשר להחליף"? או "מה לשים במקום?".

עוד כתבתי שיצירה לא משנים. טוב לך תיקח. לא טוב לך תבחר יצירה אחרת.

כשקוראים ספר, לא פונים לסופר שיכתוב סוף אחר, כי לא אוהבים סוף עצוב.

ואני עדיין עומדת מאחורי כל מילה, למרות ההמשך.

אז זהו. יש פה "אבל" ולטעמי, "אבל" גדול.

בסופו של יום, מעט מאוד שפים המציאו משהו. שף יוצק תוכן להשראה או טכניקה שראה או למד. תוכן מהעולם שלו.

יש אנשים שמבצעים מתכון ככתבו וכלשונו וזה נפלא. לדעתי, אל להם לשנות דבר. כבדו את היוצר והיצירה. היא הרמונית כפי שהיא. (או תשנו על דעתכם. בלי לבקש אישורים מהמתכונאי).

יש מי שרואה מנה ומקבל השראה. הוא לוקח את הגרעין הזה ומפתח מנה שונה לחלוטין. הוא לא מחליף. הוא ממציא מחדש.

זה ההבדל בין לבשל באופן לא מדויק ללקחת השראה. כשאתה לוקח השראה, אתה אחראי על יצירת הרמוניה חדשה. כשאתה מבשל לא מדויק, אתה פוגע בהרמוניה קיימת.

אני מהזן הממציא. אפילו בקונדיטוריה אני מצליחה לברוח לאני שלי.אחרת משעמם לי.

אני אוהבת לחשוב, להמציא, לנסות, לאתגר את עצמי, לבדוק התנהגות חומרי גלם, למתוח את קצה היכולת שלהם, להבין איך הם עובדים ובין היתר, להתאים את המנה לטעמים שלי, לעולם שלי.

זו ללא ספק, שיטה נהדרת לזרוק המון מנות שלא הצליחו. אבל כשמנה מצליחה, זה סיפוק אדיר. בפרט כשאתה יודע, שאתה אחראי עליה והיא פרי המוח הקודח שלך, כאשר מישהו רק שתל שם חומר למחשבה.

עד פה הפילוסופיה שלי בנושא.

את טכינקת בישול הפתיתים כמו פסטה, אני מכירה שנים. כמו גם שילוב פתיתים מבושלים בסלט, בדומה לסלט פסטה (שאני לא אוהבת).

מנה של טיגון ירקות והוספת הפתיתים המבושלים, לא ניסיתי מעולם. המנה של השף אהרוני היתה כה יפה, עד שהצליחה לשבות אותי בקסמה, למרות שאני ממש לא חובבת פתיתים.

צבעוניות המנה לקחה אותי היישר לאיטליה ובחרתי להשאר שם קצת, לפחות לארוחת הצהריים. בטח לאור העובדה שיקח זמן עד שנוכל לטוס אליה שוב.

המנה מוקדשת בכבוד ובהערכה רבה לשף ישראל אהורני והיא הומאז' למנת הפתיתים שלו מהתוכנית "ישראל מבשלת יחד".

את מתכון שלו תמצאו במאקו שידור מתאריך 20.4.20.

תתחילו לבשל מחמאות.

החומרים:

1/2 שקית פתיתים "אורז"

1 בצל סגול קטן תוך לקוביות קטנות

2 יחידות ארטישוק משומר חתוכות לקוביות קטנות

1 כף מנוזל השימור של הארטישוק

2-3 שיני שום פרוסות

1/2 כפית אורגנו

1/2 פלפל צ'ילי קצוץ או 1/4-1/2 כפית צ'ילי יבש גרוס

1.5 כפות עלי בזיליקום או עלי פטרוזיליה קצוצים

שמן זית

מלח

פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

לבשל את הפתיתים בסיר מלא במים רותחים (כמו פסטה) עד שלב אל דנטה. לסנן.

במחבת רחבה לשים 3 כפות שמן זית ולטגן את הבצל עד שהופך שקוף.

להוסיף את השום, הארטישוק, הצ'ילי, האורגנו, נוזל השימור ולתבל במלח ופלפל שחור גרוס גס.

לטגן כשתי דקות.

להוסיף את הפתיתים ולערבב עד שהמנה אחידה.

לטעום ולתקן תיבול.

להוסיף מעל את עלי הבזיליקום או הפטרוזיליה ולהגיש.