זו ממש לא הפעם הראשונה שאני אוכלת לזניה, מכינה לזניה והאמת, אפילו מפתחת מתכון ללזניה. הפעם, זו אפילו לא היתה הכוונה.
מעשה שהיה כך היה -
בחג שבועות, הבת שלי ביקשה שאכין לה לזניה. הכנתי המון אוכל ודווקא לזניה, אחת מהאורחות ביקשה להביא ואני זרמתי איתה.
הדיל הזה ממש לא עניין את הבת שלי שהודיעה לי חגיגית, שלזניה תיהיה. לערב חג, להמשך השבוע ...לא משנה לה. אבל תיהיה!
אל תראו אותי ככה. קניתי את כל המצרכים.
אמממממ... להכין - לא הכנתי.
לפני שתגידו בלב- "איזו אימא רעה", "מה הילדה כבר ביקשה?", "ועוד היא,שהכל קטן עליה"
האמת?... לא יכולתי לראות יותר מוצרי גבינה, פשטידות, פסטות וכו...
אתמול, אחרי "שהזזתי" אותה מהספה, "וגררתי" אותה לסיבוב איתי, כדי שיהיה לי יותר נחמד - בערב זה הגיע! "אבל לזניה עדיין לא הכנת לי..."
ועל זה נאמר כשמישהו צודק - הוא צודק.
אז כמו כל אימא טובה...התיישבתי בגינה עם כוס קפה, פרוסת לחם קל ועליה כפית ריבה לייט וחילקתי הוראות... אחרי הכל, היא מבינה דבר או שניים בבישול.
(ואתם כבר חשבתם שהכנתי לילדה לזניה.... תודו שאני מאכזבת אתכם. ידעתי. מצד שני, איך היא תלמד? מישהו צריך להמשיך אותי. לא?...)
אגב, אין צורך להזמין את שירותי הרווחה... בדרך כלל, אני אם השנה :)
ואז, זה נשמע בדיוק כך:
אני: "ממי, שימי בבלילה גם את הקרם פרש והגבינת שמנת שבמקרר".
היא: "אימאאאאא, נווווווווו.... מה זה קשור?" (אמרתי לכם מבינה עניין).
אני: "לא קשור. אבל רע זה לא יצא...תסמכי עלי. אחרת הכל הולך לפח. חארם".
היא: "אוףףףףףף. טובבבבבבבב...אבל חסר לך שלא יצא לי טעים. כמה לשים מכל דבר?"
אני: "מה שיש בכל גביע, ממי. גם ככה בקושי נשאר שם משהו". היא: "אימאאאאאאא... תזכרי שאני חולמת עליה משבועות כבר"
אני: "זוכרת ממי שלי. זוכרת".
הכינה.
כשהלזניה נכנסה לתנור, אני יצאתי לצעידה.
כששבתי, היה בבית ריח מטורף.
והלזניה?
הלזניההההההההה? אתם שואלים?
אין דברים כאלו!!! פשוט אין!!!
לא נשאר ממנה פירור (היינו שלושה. שניים בדיאטה:) )
הכי טובה שאכלתי. נקודה.
ניסיתי לחלץ חתיכה קטנה לצילום... ואני כבר אומרת לכם - הצילום לא משקף את הטעם שלה. נקודה. אבל לכו צלמו מנה בתאורת לילה, שעשו טובה שהשאירו לכם איזו חתיכה לצילום.
אתם שואלים - מה היא אמרה?
אז טוב ששאלתם.
כל הערב היא מלמלה לעצמה: "אין. אני מלכה. פשוט מלכה".
אני הכי מאושרת כשאחרים מקבלים את המחמאות על האוכל שלי, אחרת לא הייתי מלמדת בישול ואפייה אלא מוכרת אותו. (תחשבו על זה)
אז כשמדובר בבת שלי??? קללללללללללללל.
וחוץ מזה, היא צודקת. היא באמת מלכה. הכי מלכה שיש. חמסה עליה.
בקיצור, משחררת לכם את המתכון.
הכמויות קצת מוזרות, ככה זה עם שאריות. העיקר, שזה בדיוק מה עשינו.
אל תשנו שום דבר, כי כזו לזניה - לא טעמתם! נקודה.
החומרים:
1 קופסה עלי לזניה
2 גביעי קוטג' (250 גרם)
1/2 גביע קרם פרש (אם לא משיגים 1 גביע שמנת חמוצה 15%)
3 כפות גבינת שמנת (אמיתית לא 5%)
1 ביצה M
1 רוטב בשמל של השף הלבן
2 קופסאות בינוניות של עגבניות מרוסקות (לא רסק עגבניות)
3 שיני שום כתושות
1/2 כף אורגנו יבש
1 כף שטוחה תבלין תערובת עלים לפיצה (לא התבלין האדום)
מלח
150 גרם מוצרלה/עמק מגורד
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל 180 מעלות. חם עליון תחתון.
בקערה אחת מערבבים את הקוטג', הקרם פרש, גבינת השמנת, הביצה ומלח.
בקערה אחרת מערבבים את העגבניות המרוסקות, השום התבלינים ומעט מלח.
בתבנית מסדרים שכבה של דפי לזניה.
מעליה מורחים כשליש מרוטב העגבניות בשכבה אחידה.
מעל מורחים כשליש מתערובת הגבינה בשכבה אחידה.
מעל מורחים כשליש מרוטב הבשמל בשכבה אחידה.
חוזרים על הפעולה פעמיים (עלים-רוטב עגבניות - תערובת גבינה- בשמל).
מסיימים ברוטב הבשמל
מעל מפזרים את הגבינה המגורדת.
אופים ללא כיסוי כ 35-40 דקות או עד שהעלים רכים.