אני לא אוהבת אוכל מולקולרי.
רק מהשם שלו, "מולקולרי", אני לא מתקרבת אליו. תודה.
אולי הוא מדהים. לא יודעת. לא ניסיתי, והאמת? ממש לא מעניין אותי לנסות. למה? כי הוא ההפך הגמור ממה שאוכל מסמל עבורי. תחשבו אותי מיושנת? אז תחשבו.
אני דווקא רואה את הצד החיובי של ה"אולד סקול". לדעתי, אם אין לאוכל "נשמה", הוא לעולם לא יצליח לרגש אותנו ולגעת בנו.
האוכל שמרגש אותי, הוא אוכל שאני אוכלת בהווה, אך חיה דרכו את העבר. הטעם. הריח. הזיכרון. לאוכל מולקולרי אין עבר. כל כולו בעתיד. זה נהדר ברפואה, במדע, בטכנולוגיה. לא באוכל. זו דעתי.
ואם בעבר ובזיכרונות אנו עוסקים, מהיום שאני זוכרת את עצמי הייתי במטבח.
לפני כמה ימים שאל אותי מישהו: "איפה היית לפני עשרים שנה? עניתי לו: "בטח במטבח". אני מניחה שזה נשמע קלישאה, אבל עמכם הסליחה, זו האמת והאמת כולה.
איזה געגוע לתקופת הילדות...ברקע מתנגנת מוזיקה מקסטה (כן, קסטה) של בוי ג'ורג' או של מייקל ג'קסון, על מרקע הטלוויזיה נראות דמויותיהם של צ'ארלס ושל לורה מהסדרה האהובה עליי "בית קטן בערבה", על המדרכה בחזית הבית נראים שרידי גיר ממשחק ה"קלאס", ובחדר מוטל גומי אפור, שנקשר בקשרים לאין ספור ונעשה גומי ארוך-ארוך למשחק הגומי.
ואנחנו, הבנות?... שוחחנו על הכול...
בעיקר דמיינו עם מי נתחתן וכמה ילדים יהיו לנו. הכול היה מושלם וקסום עד ש...
עד שהאימהות שלהן נכנסו למטבח. זהו. ברגע ההוא הכול הסתיים...לא עניין אותי דבר עוד, אפילו לא לרכל על החתיך של הכיתה...הו, ברגע ההוא, הייתי חומקת לי דומם מהחדר שלהן ונצמדת לאימהות שלהן במטבח. שם היה קורה הקסם האמתי, מבחינתי.
למדתי המון מהאימהות של החברות שלי. התמכרתי לצפייה בתנועות הידיים שלהן, במיומנות הבישול, התמכרתי לריחות שבקעו ממטבחיהן, לצלילים שנשמעו שם ולאהבה שהן הכניסו באוכל.
בביתה של חברתי הטובה, נירית, ביליתי שעות רבות וארוכות. שם, בביתה, היו ארוחות השבת בדיוק כמו שחלמתי. אל תטעו לרגע, אימא שלי הייתה טבחית נפלאה ואופה מופלאה, אך את רוב המתכונים של המאכלים שהכינה היא קראה בספרים ובעיתונים, והקסם שלה היה בחידוש.
יש משהו נפלא בלחדש, אך לטעמי, יש משהו נפלא יותר ב"להתיישן". "אולד סקול"... כבר אמרנו.
אני רציתי משהו אחר...אני חלמתי על המון סירים על הגז, על שפע של סלטים במקרר, על צנצנות של עוגיות ביתיות בשלל גוונים ובשלל טעמים על ...על... בעצם על מסורת.
קוסקוס ומפרום הם לא "אוכל", הם טקס, ולטקסים הללו פיללתי. קוסקוס ומפרום למדתי להכין כשהייתי בכיתה ד'. כן, בכיתה ד'. הדף המקורי, ובו המתכון הכתוב בכתב ידי, ממוסגר ונמצא במשרדי ומזכיר לי תמיד, שאוכל מתחיל תמיד בעבר ולעולם לא בהווה. וגם אם ממציאים מתכון הוא חייב להשען על העבר.
כשחזרנו, נירית ואני, מהבילויים בערבי השבת, נרות השבת דלקו בביתה, ואור עמום האיר את המטבח. האור העמום מעולם לא הפריע לי לזהות את קערת הנירוסטה המלאה בגרגירים האווריריים הללו, את קערת הפיירקס המלאה בירקות טריים, בפלפל חריף ובחצי לימון. במקרר שכנו עוד סלטים וכמובן סיר המפרום, ואנחנו אכלנו לנו ארוחה לילית משגעת, שלא הייתה דומה לשום ארוחה בעולם, אפילו של השף הכי מוכשר. אילו ימים...
וככה עד היום, סירי האוכל שאני הכי גאה בהם במטבחי הם סירים של "מאמות".
כשאני ניגשת לאחד מהסירים האלה, אני מרימה אט-אט את המכסה ומביטה לתוכו. אינני רואה רק את התבשיל שבו... אני רואה שם המון דברים, ואז, ככה סתם, בלי להתכוון, דמעות זולגות על לחיי, דמעות המהולות בגאווה, בשמחה, בעצב, בגעגוע ובהמון כבוד, כבוד לעבר, כבוד למסורת. הדמעות "ממליחות" את התבשיל שלי ומתבלות אותו בתבלין הסודי הזה ששמו "נשמה".
לי זה ברור שהסיר הזה, הוא חיים שלמים. הוא יקום. הוא דורות.
בהצדעה ענקית לאישה היקרה, שנתנה לי השראה גדולה כל כך וממנה למדתי כל כך הרבה על משמעות האוכל ועל תפקידו במשפחה, הגב' פנינה סבן.
מתכון המפרום שלה. אני יודעת (היום...) שיש עוד דרכים להכין מפרום, בצורת תפוח אדמה ממולא או בצורת חציל ממולא.
המתכון הזה הוא המתכון שלה, והאמת היא, שהוא הכי טעים בעולם!
למה?... כי מתכון אחר לא יעלה בי את הזיכרונות שסיפרתי לכם, עליהם, אז מה זה יהיה שווה?
מזמינה אתכם לעקוב אחרי באינסטגרם וכמובן, לא לשכוח לצלם, להעלות לאינסטגרם ולתייג אותי. לכניסה זריזה לאינסטגרם שלי - לחצו כאן
היידה, תתחילו לבשל מחמאות.
צילום:מיה חסון
המצרכים:
לעיסת הבשר:
1/2 קילו בשר בקר טחון 1 בצל מגורד 4 כפות פטרוזיליה קצוצה 5 פרוסות חלה רטובה וסחוטה ביצה כפית פלפל שחור 1/2 כפית אגוז מוסקט כפית מלח
לציפוי:
ביצה
רסק עגבניות
קמח
לרוטב:
3 עגבניות
בצל
3-5 תפ"א
רסק עגבניות
אבקת מרק
מלח
אופן ההכנה:
בקערה גדולה להניח את החומרים לעיסת הבשר וללוש כמה דקות. להניח לשעה במקרר וליצור קציצות. להכין שתי צלחות עמוקות: בצלחת אחת, קמח ובשניה רוטב מ-2 כפות רסק עגבניות, מביצה ומ-1/4 כוס מים. טובלים את הקציצות בקמח וברוטב ומטגנים.
בסיר רחב שמים 3 עגבניות פרוסות, בצל אחד פרוס, 3–5 תפוחי אדמה פרוסים, רסק עגבניות, 1/2 כף אבקת מרק עוף, מעט מלח ומים עד כדי כיסוי. מביאים לרתיחה. מוסיפים את הקציצות ומבשלים בלהבה נמוכה עד שהן מוכנות. מגישים על קוסקוס ולצד סלטים.
בטח תרצו לדעת ש...
המפרום המקורי הוא תפוח אדמה או חציל ממולא. המתכון הזה שונה מעט באופן ההכנה.
אפשר לוותר על אבקת המרק.
יש בבלוג שלי מתכון לקוסקוס.
*תודה לרבקה רביד על עריכת הלשון בפוסט זה.